סרטוני וואן-טייק של 30 שניות
אורך הסרטון המרבי עומד כעת על 30 שניות (לעומת 15 שניות ב-Seedance 2.0), כך שתוכלו ליצור סיפור שלם ביצירה אחת, ללא צורך בחיבור קטעים.
וואן-טייק רציף אחד. המצלמה עוקבת בצורה חלקה אחרי אדם במעיל שחור (ראו תמונה 1) כשהוא הולך משמאל לימין דרך שישה חדרים מחוברים, שלכל אחד מהם פלטת צבעים ואווירה שונות. לכל חדר יש את אותו המבנה — קירות לבנים, רצפת עץ פישבון בהירה, חלונות צרפתיים כפולים וילונות שיפון לבנים שקופים, כמו בתמונה 2 — אך הנוף בחוץ והאווירה בפנים שונים לחלוטין. האדם הולך בקצב קבוע דרך כל פתח דלת פתוח. 0–5 ש': חדר ראשון, נושא: קרב קומיקס. האדם נכנס ונלחם בדמות (תמונה 3), שמובסת. 5–10 ש': חדר שני, נושא: חמימות, בסגנון לבד ומחט. שדה חמניות מחוץ לחלון (תמונה 4), אור כתום חם בפנים, צייר מצייר חמניות (תמונה 5). האדם הופך לדמות מלבד עם כניסתו. 10–15 ש': חדר שלישי, נושא: עצב, בסטופ-מושן קומיקס בשחור-לבן. גשם בחוץ, אור אפור וקר בפנים; מישהו יושב לבדו על הרצפה ומחבק את ברכיו, טלפון לידו מציג שיחה שלא נענתה. האדם מכבה ומדליק שוב את האור — החדר נצבע בצבעים ומתמלא בפרחים. 15–20 ש': חדר רביעי, נושא: שמחה. החדר שקוע בתוך הים (תמונה 6); האדם שוחה בין שוניות אלמוגים ולהקות דגים. 20–25 ש': חדר חמישי, נושא: הפתעה. זיקוקים ממלאים את שמי הלילה בחוץ (תמונה 7); אור מהבהב וצבעוני בפנים; האדם נסחף לתוך קריאות העידוד של הקהל. 25–30 ש': האדם מגיע לחדר לבן וריק, עומד במרכזו ונוקש באצבעותיו (אפקט קולי של נקישה). המסך נחתך לשחור והמילה "seedance" מופיעה במרכז (תמונה 8). מראה קולנועי יוקרתי של פרסומת אופנה. התאורה בכל חדר מושפעת לחלוטין מהנוף בחוץ, מה שיוצר ניגודיות רגשית חזקה. ללא טקסט על המסך.